ע"א 2570/07, זושא לם ואח' נ' הסתדרות מדיצינית הדסה
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין, כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופט א' רובינשטיין
עו"ד עמוס גבעון למערערים; עו"ד יעקב עוזיאל למשיבה
29.01.2009
העובדות:
1. המערער 1 הוא אחד משני בנים-תאומים שנולד למערערים 3-2 ביום 5.11.1998, בבית החולים משגב לדך שבירושלים. המערער נולד בשבוע ה- 35 להריון, במשקל 1,222 גרם, והוא סובל למרבה הצער מבעיות חמורות עקב פגיעה מוחית קשה. לפי הנטען נגרם נזק לידו השמאלית של המערער עקב רשלנות המשיבה שביצעה במערער, ביום 26.11.1998, ניתוח לתיקון היצרות באבי העורקים. המערערים טוענים כי נזקו של המערער, המתבטא בשיתוק ובעיוות בידו השמאלית, נובע מפגיעה עצבית שארעה במהלך הניתוח. שני הצדדים מלינים על גובה הפיצויים שנפסקו למערער.
החלטה:
2. סוגיית הפיצויים העונשיים - סוגיה מורכבת - נדונה לא פעם בפסיקת בית משפט זה והתשתית הנורמטיבית לעניין זה בוארה בע"א 140/00 עזבון אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486 (2004)). כפי שהובהר שם, הפסיקה בישראל הכירה לא פעם באפשרות לפסוק פיצויים עונשיים בתביעה נזיקית, אך הדבר לא נעשה לעיתים קרובות. בתי המשפט לא אוו לפסוק פיצויים עונשיים בתיקי רשלנות רפואית - אף במקום שבו התנהלות הגורם הרפואי העלתה "תהיות רבות" - וזאת משלא נמצא כי "מדובר בהתנהגות מגונה ומקוממת עד כדי השתת פיצויים עונשיים בגינה" (ע"א 8382/04 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' מזרחי, תק-על 2006(1) 1489 (2006)).
3. גם בענייננו, הרופאים - גם אם התרשלו - לא כיוונו לרע ולא פעלו בזדון.
4. בעת המודרנית זכו הפיצויים העונשיים לפיתוח אקדמי ויוחסו להן תכליות פחות "עונשיות" ויותר "נזיקיות". כך בהיבט של הרתעה יעילה, וכך אף בהיבט התרופתי במקרים של נזקים מפוזרים ורחבי-היקף. נושאים אלה לא עלו בענייננו, והשאלה שעל שולחננו היא האם יש מקום לפסוק במקרה זה פיצויים עונשיים במובן "המסורתי", לאמור: פיצויים שמטרתם היא בעלת אופי עונשי וחינוכי.
5. במקרה זה עלתה שאלה באשר לפיצוי בגין נזק לא ממוני. צדק בית המשפט בקבעו כי אין לחייב את המשיבה אלא בגין תוספת הכאב והסבל שהמערער נחשף לה בשל התרשלותה. כמו כן, לא הוכח שהמערער אינו מסוגל - בשל הפיגור השכלי - לחוש את סבלו. לא הוכח שסבלו של התובע שונה במהותו מסבלו של אדם בריא.
6. בהתחשב גם בתוחלת החיים הקצרה יחסית של המערער (עקב שיתוק המוחין), העמיד בית המשפט המחוזי את הפיצוי בגין כאב וסבל על סכום של 200,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום הניתוח. אין להתערב בסכום זה בנסיבות העניין, לכאן או לכאן, ואין להתערב גם ביתר רכיבי פסק-הדין.
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין, כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופט א' רובינשטיין
עו"ד עמוס גבעון למערערים; עו"ד יעקב עוזיאל למשיבה
29.01.2009
העובדות:
1. המערער 1 הוא אחד משני בנים-תאומים שנולד למערערים 3-2 ביום 5.11.1998, בבית החולים משגב לדך שבירושלים. המערער נולד בשבוע ה- 35 להריון, במשקל 1,222 גרם, והוא סובל למרבה הצער מבעיות חמורות עקב פגיעה מוחית קשה. לפי הנטען נגרם נזק לידו השמאלית של המערער עקב רשלנות המשיבה שביצעה במערער, ביום 26.11.1998, ניתוח לתיקון היצרות באבי העורקים. המערערים טוענים כי נזקו של המערער, המתבטא בשיתוק ובעיוות בידו השמאלית, נובע מפגיעה עצבית שארעה במהלך הניתוח. שני הצדדים מלינים על גובה הפיצויים שנפסקו למערער.
החלטה:
2. סוגיית הפיצויים העונשיים - סוגיה מורכבת - נדונה לא פעם בפסיקת בית משפט זה והתשתית הנורמטיבית לעניין זה בוארה בע"א 140/00 עזבון אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486 (2004)). כפי שהובהר שם, הפסיקה בישראל הכירה לא פעם באפשרות לפסוק פיצויים עונשיים בתביעה נזיקית, אך הדבר לא נעשה לעיתים קרובות. בתי המשפט לא אוו לפסוק פיצויים עונשיים בתיקי רשלנות רפואית - אף במקום שבו התנהלות הגורם הרפואי העלתה "תהיות רבות" - וזאת משלא נמצא כי "מדובר בהתנהגות מגונה ומקוממת עד כדי השתת פיצויים עונשיים בגינה" (ע"א 8382/04 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' מזרחי, תק-על 2006(1) 1489 (2006)).
3. גם בענייננו, הרופאים - גם אם התרשלו - לא כיוונו לרע ולא פעלו בזדון.
4. בעת המודרנית זכו הפיצויים העונשיים לפיתוח אקדמי ויוחסו להן תכליות פחות "עונשיות" ויותר "נזיקיות". כך בהיבט של הרתעה יעילה, וכך אף בהיבט התרופתי במקרים של נזקים מפוזרים ורחבי-היקף. נושאים אלה לא עלו בענייננו, והשאלה שעל שולחננו היא האם יש מקום לפסוק במקרה זה פיצויים עונשיים במובן "המסורתי", לאמור: פיצויים שמטרתם היא בעלת אופי עונשי וחינוכי.
5. במקרה זה עלתה שאלה באשר לפיצוי בגין נזק לא ממוני. צדק בית המשפט בקבעו כי אין לחייב את המשיבה אלא בגין תוספת הכאב והסבל שהמערער נחשף לה בשל התרשלותה. כמו כן, לא הוכח שהמערער אינו מסוגל - בשל הפיגור השכלי - לחוש את סבלו. לא הוכח שסבלו של התובע שונה במהותו מסבלו של אדם בריא.
6. בהתחשב גם בתוחלת החיים הקצרה יחסית של המערער (עקב שיתוק המוחין), העמיד בית המשפט המחוזי את הפיצוי בגין כאב וסבל על סכום של 200,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום הניתוח. אין להתערב בסכום זה בנסיבות העניין, לכאן או לכאן, ואין להתערב גם ביתר רכיבי פסק-הדין.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il